זכור את אשר עשה לך עמלק. סמך ענין להקודם פרש״י עפ״י מדרש תנחומא אם שקרת במדות הוי דואג מגרוי האויב וכו׳. וא״כ נראה שעמלק בא בעון משקלות והוא פלא שהרי לא היה במדבר מסחור שיהא בהם מדות ומשקלות. אבל הענין יבואר ע״פ שנתבונן על מה שהפליגו חז״ל במס׳ ב״ב ס״פ הספינה בעון משקלות עד שאמרו חמור עון משקלות יותר מג״ע ומדוע חמור זה משארי גנבות. ותו מה זה דמיון משקלות לג״ע עד שאמרו שזה חמור מזה. ונראה דכלפי שאמרו חז״ל ג׳ עבירות חמורות היינו ג״ע ע״ז ש״ד. וחומר שבג׳ אלו אינו תלוי בעונש שהרי עונש חילול שבת חמור מעונש עריות אלא באשר שהאדם החוטא בא לחטוא בא׳ מג׳ אופנים. או מהעדר האמונה בה׳ ובתורתו או מצד התגברות התאוה או מצד התגברות הכעס וכדומה במדות שנוגע בין אדם לחבירו. והנה הראש שבהעדר אמונה הוא ע״ז והראש בתאוה הוא ג״ע והראש שבמדות רעות הוא ש״ד וכל עונות באים בא׳ מג׳ אופנים הללו כגון המחלל שבת מצד פרנסה ה״ז נוגע באמונה והוא שמץ ע״ז. ואם למלוי תאות נפשו ה״ז ענף מעריות. והנה הגרוע בשלשה עונות הללו הוא ע״ז. באשר נוגע לאמונה וגם רחוק מן התשובה וכל באיה לא ישובון ומעתה הגונב מחבירו כלי יקר יכול להיות שבא מצד התאוה לאותו כלי וה״ז מגדר עריות. אבל העושה משקלות שקר אינו מדרך התאוה אלא חסרון אמונה בה׳ הזן ומפרנס בהשגחה פרטית לפי מעשיו וה״ז מגדר ע״ז. ע״כ אמרו דעון משקלות אע״ג שאינו אלא ענף מע״ז ועדיין רחוק מראש הכפירה מ״מ הוא חמור מג״ע שהוא ראש פרעות התאוה. באשר חסרון אמונה קשה לתשובה וגם נוגע לכבודו ית״ש. ואחר שכן נשוב לענין הפרשה של עמלק דכתיב היש ה׳ בקרבנו אם אין ויבא עמלק. והענין תמוה איך נפל ספק בלבבם אחר ראות עיניהם כל הנסים. וביארנו שם שנסתפקו אם ה׳ בקרבם היינו בדרך הטבע וכשימות משה ולא יהיה עוד נסים. וע״ז החסרון באמונה בא עמלק והיינו בעון משקלות: